<h1>אגרת התשובה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף יב.</h2>
לא תניח האשה ניקורי החלב וכל דבר האסור באכילה בבית שמבשלין בו את הקדרה אם יש בו עבד או שפחה נכרית.
<h2>דף טו.</h2>
אסור לישראל להשכיר בהמתו לגוי או להשאילה לדעת שתהא ברשות הגוי בשבת, שמא יעשה בה הגוי מלאכה בשבת, מפני שישראל מצווה על שביתת בהמתו בשבת (ט"ו:).
<h2>דף כ.</h2>
ואסור לאדם להסתכל באשת איש מן התורה, שנאמר (במדבר ט"ו ל"ט) "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירו' ברכות פ"א ה"ה) לבא ועינא תרין סרסורי דחטאה. ואסור להסתכל אפילו באשה פנויה מדברי קבלה, שנאמר (איוב ל"א א') "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה". וכל המסתכל באשת איש, מכשיל כח יצרו הטוב, והודו נהפך עליו למשחית, שכך אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין צ"ב.) [כל] המסתכל בעריות, קשתו ננערת. ואשר לא ישא עיניו אל אשת איש, זוכה ותחזינה עיניו בנועם ה', מדה כנגד מדה, חלף עבודתו אשר לא זן את עיניו ממראה האיסור, שכך אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ע' דרך ארץ רבה סופ"א), כל הכובש [את] עיניו מן העריות, זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר (ישעיה ל"ג ט"ו) "ועצם עיניו מראות ברע", ונאמר אחריו, (שם י"ז) "מלך ביפיו תחזינה עיניך".
<h2>דף כ:</h2>
ואסור להרהר באשה מן התורה ואפילו היא פנויה, וחמור בפנויה ההרהור ממגע, שעל ההרהור עובר בלאו מן התורה, שנאמר (דברים כג, י) ונשמרת מכל דבר רע, ופירשו רז"ל שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי קרי בלילה.
<h2>דף כו:</h2>
המלשינים, והמסורות, והנותנים חתיתם בארץ חיים, יורדים לגיהנם ונידונים שם לדורי דורות (ר"ה י"ז.).
<h2>דף כט:</h2>
צבע שנתנו בו חומץ, אסור ליקח אותו מן הגויים. גבינה של גויים, אסורה בכל מקום. וכן חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו (ל"ה:).
<h2>דף ל.</h2>
יין שנתנו בו מעט דבש ונגע בו הגוי, הרי הוא יין נסך וכן הורו כל חכמי צרפת ואלמיניאה ופרובינצה וקטלוניה ולא פקפק אחד מהם בדבר מעולם.
<h2>דף לח.</h2>
קדירה שהניחה השפחה על האש ונתבשל התבשיל כמאכל בן דרוסאי, אותו תבשיל אסור באכילה, ושוברין את הקדירה, ומגעילין את הקערות שאכלו בהן אותו תבשיל. ואם הקערות חרס, ישברו. ואף על פי שהדליק ישראל את האור, לא תתן השפחה את הקדרה על גבי האש, אלא היהודית נותנת [את] הקדירה על גבי האש, והשפחה יכולה לנער את הקדירה. וכל שעה שתעביר את הקדירה מעל גבי האש קודם שבשלה כמאכל בן דרוסאי, צריכה היהודית להחזירה על גבי האש.
<h2>דף לח:</h2>
לא יתן הנכרי את המחבת לתוך האש אף על פי שיש שם שומר ישראל, ואפילו השליך ישראל עץ אחד לתוך התנור, שאין התנור נכשר בהשלכת העץ אלא לאפות את הפת בלבד, אבל לא לתבשיל, אלא צריך שיתן היהודי את המחבת לתוך התנור למקום שראוי להתבשל שם. היהודיות ההולכות לתנור לאפות פתן, תשליך הקודמת לאפות עץ אחד לתוך האור ושכרה הרבה מאוד. ומפייסים מן האופה שייטב הדבר בעיניו. מקום שאין היהודיות הולכות לבית התנור, שוכרין הקהל איש אחד להכשיר את התנור.
<h2>דף לט:</h2>
השולח מחבת לתנור ביד נכרי ואין שם שומר ישראל, הרי הבשר אשר במחבת נבילה, חוששין שמא החליף הגוי חתיכה מן החתיכות, או החליף התרנגולת או החליף המרק, שכך אמרו רבותינו זכרונם לברכה, בשר של ישראל ביד גוי, אסור אפילו בחותם אחד עד שיהא חותם בתוך חותם.
<h2>דף נה:</h2>
לא יתן הגוי הענבים בגת בזמן שהתחיל היין להמשך בגת בין בראשו בין בסופו בין באמצעיתו.
<h2>דף נז.</h2>
ישמעאלית שטבלה לשם עבדות, אם לא האמינה בתורת משה ואינה מקיימת [ומקבלת] עליה מצוות שהאשה חייבת בהן, הרי היא עושה יין נסך במגעה, והרי היא כגויה לכל דבריה.
<h2>דף עה:</h2>
כל כלי מתכות שלוקחין אותן מן הגוים, אף על פי שהן חדשים ולא נשתמשו בם לעולם, צריכין טבילה בנהר או במקוה. וכלי זכוכית, הרי הן ככלי מתכות. ומברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על טבילת כלים (ע' ס' הפרדס). וכלי קוניא והם כלי חרס השועין באבר, מטבילן במקוה או בנהר בלא ברכה (ע' ברכות כ"א.). וכלי מתכות ישנים שלקחן מן הגוי, מדיחן בשפשוף יפה [יפה] ומגעילן ומדיחן ואחר כך מטבילן בנהר או במקוה.
